החלטה בתיק בר"ע 28885-12-11

השופט אילן סופר

1.         לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה מיום 4.12.11 (השופטת  אביטל רימון-קפלן; ס"ע 20800-09-11), בה התקבלה באופן חלקי בקשת המבקשת לגילוי מסמכים ספציפיים, ולא הותרה הצגת שאלון למשיבה.

הרקע העובדתי

2.         המבקשת היא עובדת הוראה קבועה במשרד החינוך, המועסקת בבית הספר היסודי "אלזהראא" באום אל פחם משנת 2004. באופן פורמלי, המבקשת היא בעלת הכשרה ללימוד בחטיבות ביניים (להלן: " חט"ב").

            בשנת 2007 פנתה המבקשת למשיבה בבקשה להעברה לבית ספר יסודי אחר באום אל פחם, בהתאם ל"נוהל שיבוצים והעברות" של המשיבה. בקשת ההעברה של המבקשת לא נענתה, ומשכך הגישה תביעה לבית הדין האזורי בחיפה. המבקשת טענה בכתב התביעה כנגד הליך הטיפול של המשיבה בבקשות שיבוצים וההעברות במיגזר הערבי, ובין היתר טענה להפלייתה.

            במסגרת ההליכים המקדמיים בתביעה זו, הגישה המבקשת בקשה לגילוי מסמכים ספציפיים. הבקשה כללה שלושים סוגי מסמכים שלטענת המבקשת גילויים מחוייב לצורך ניהול ההליך.

3.         בית הדין קמא קבע בהחלטתו מיום 4.12.11, שניתנה במסגרת דיון מקדמי בתיק, ולאחר השלמת טיעון על ידי באי כוח הצדדים, כי הוא מקבל את הבקשה לגילוי מסמכים ספציפיים באופן חלקי בלבד.

            בית הדין קמא התיר את גילויים של חמישה סוגי מסמכים מתוך השלושים שהתבקשו, תוך שהוא מבהיר מדוע אלו רלבנטיים למחלוקת שבתיק. בית הדין קמא המשיך והסביר כי לא התיר את גילויים של יתר המסמכים המבוקשים, שכן אלו הם בבחינת "דייג" של ראיות ואינם נוגעים למחלוקת העולה מהתיק המשפטי. בית הדין הדגיש כי המסמכים שהותרו הם אלו שהגשתם יכולה לסייע לברר את המחלוקות האמיתיות שבין הצדדים.

            אשר לשאלון שביקשה המבקשת להציג למשיבה קבע בית הדין כי אין מקום להתירו, שכן הלכה פסוקה היא שבבית הדין אין מתירים הצגת שאלונים, אלא במקרים נדירים ומיוחדים. בית הדין קמא קבע כי לא שוכנע כי עניינה של המבקשת שונה מעניינם של עובדי הוראה רבים אחרים, ואין בו משום טעם מיוחד המצדיק היעתרות לבקשה להצגת שאלונים.

            בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפנינו.

טענות המבקשת

4.         המבקשת טענה כי בית הדין קמא שגה בהחלטתו שלא לחייב את המשיבה בגילויים של מסמכים נוספים מתוך הבקשה, בטענה כי אלו חיוניים לחשיפת האמת ועשיית צדק, ולבירור טענת ההפליה שהועלתה על ידה.

            בטענותיה בבקשת רשות הערעור פרטה המבקשת באריכות לגבי כל אחד מהמסמכים שהיא מבקשת את גילויים, מדוע שגה בית הדין קמא בהחלטתו שלא להתיר את הגילוי, וכיצד יש בהם כדי לתרום לבירור המחלוקת בתיק.

            המבקשת טענה כי זכות הציבור לדעת, ועקרון השקיפות שהמשיבה מחוייבת אליו גוברים על כל טענה אחרת שהועלתה מצד המשיבה בתגובתה, בה התנגדה באופן גורף לגילוי המסמכים המבוקשים, כמו גם על פרטיות העובדים שפרטיהם מבוקשים.

            לטענת המבקשת זכותה לקבל לידיה את המסמכים המבוקשים נגזרת גם מזכות הטיעון בהליך המשפטי.

            המבקשת טוענת כי בית הדין קמא לא בחן את שאלת הרלבנטיות של המסמכים המבוקשים, ולא נימק החלטתו. המבקשת סבורה כי לכל הפחות היה על בית הדין קמא להתיר את גילוי המסמכים לבית הדין, אשר יבחן את מידת הרלבנטיות שלהם להליך, ויכריע האם יש מקום לחשוף אותם למבקשת.

            לסיכום, טענה המבקשת כי הן על פי מבחן הרלבנטיות והן על פי מבחן האיזון בין הצדדים הכף נוטה לטובת המבקשת.

            משכך, בקשה המבקשת כי תינתן לה רשות ערעור על החלטת בית הדין קמא, וכי תתקבל בקשתה לגילויי המסמכים הספציפיים במלואם.    

דיון והכרעה